החלטה בתיק ב"ל 38099-06-10

לפנינו בקשה מטעם המבקש, המל"ל, לעכב את ביצוע פסק הדין שניתן בתיק ביום 28/8/11.

העובדות

1. בתיק זה הגיש המשיב ערעור על החלטת וועדת הרשות של המל"ל על סמך תקנה 18 א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1965, אשר החליטה שלא להכיר במשיב כנכה נזקק. 
2. המחלוקת העיקרית בתיק הייתה האם היה על הוועדה לבחון את ההיבט המתעסוקתי של המערער בנוסף למצבו הרפואי.
3. בפסק דיננו מיום 28/8/11 קבענו כי במקרה הנדון החלטת וועדת הרשות הייתה תמוהה ולא מנומקת וכי היא לא פעלה כדין עת לא הקדישה כל התייחסות לשיקולים התעסוקתיים או לשיקולים כלשהם למעט השיקולים הרפואיים.   
4. לאור זאת קבענו כי יש לקבל את הערעור והורינו לכנס את הוועדה בהרכב שונה על מנת שזו תבדוק מחדש את עניינו של המערער, על פי ההנחיות המפורטות בפסק הדין.
5. בתאריך 26/10/11 הגיש המבקש בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין באופן זה שוועדת הרשות לא תתכנס עד להכרעה בערעור וזאת לאחר שהוגשה על ידו בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה.
6. לטענת המבקש, סיכויי הערעור טובים משום שבית הדין טעה עת קבע כי על הועדה להתייחס לשיקולים רחבים כגון מקצועו של המערער, ניסיונו המקצועי ומצב התעסוקה באזור מגוריו, אשר לטענת המבקש אינם שיקולים רלוונטיים לעניין תקנה 18 א', להבדיל מתקנה 15 . לטענתו, נכה נזקק אינו מי שאינו מסוגל לעובד בעבודתו הרגילה אלא מי שאינו יכול לעבוד בעבודה כלשהי. כן נטען על ידי המבקש כי מפסק הדין לא ברור מהן ההנחיות על פיהן נדרשת הוועדה לפעול.
7. כן טען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו משום שאם הערעור יתקבל, הרי שהדבר ישמוט את הבסיס תחת החלטת הועדה ככל שזו תתכנס מחדש בטרם הכרעה בערעור ותהפוך את החלטת הועדה למשוללת תוקף ותיאורטית ותיווצר סתירה בין החלטת הועדה ובין תוצאות הערעור. כן נטען כי בנסיבות אלו יבוזבזו כספי ציבור לריק והדבר אף יעכב טיפול בעניינם של מבוטחים אחרים ויגרום נזק ליציבות ואחידות הדיון.
8. בתגובתו מיום 10/10/11 התנגד המשיב לבקשה מהטעם שהגשת ערעור אינה מצדיקה את עיכובו של פסק הדין והדבר נכון על אחת כמה וכמה עת מוגשת בבקשה לרשות ערעור. כן נטען כי סיכויי הערעור נמוכים, מה גם שכלל לא ברור שתינתן רשות ערעור. 

דיון והכרעה

התשתית המשפטית

1.      תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה בבית הדין מכח תקנה 129(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כי:

"הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

יחד עם זאת, הערכאה שנתנה את ההחלטה נשואת הערעור רשאית לעכב את ביצוע ההחלטה  וזאת על פי תקנה 467  לתקנות סדר הדין האזרחי:

"בית המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכל לפי התאריך המאוחר יותר; הוגשה הבקשה מיד לאחר שימוע ההחלטה, ידון בה בית המשפט או הרשם אף בלי שניתנה הודעה עליה".

2.      יצוין כי תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט המורה על עיכוב הביצוע רשאי להתנות את העיכוב בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה מתאימה מאת בעל הדין המבקש וכן קביעת מועד להגשת הערעור. 

3.      על פי ההלכה הפסוקה   - הכלל הוא כי זוכה על פי פסק דין זכאי לממשו באופן מידי וכי רק במקרים חריגים יעוכב ביצוע פסק הדין. בכל הנוגע לעיכוב חיוב כספי נקבע כי הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו.

4.      על מנת שבקשה לעיכוב ביצוע תתקבל, על המבקש להוכיח שני תנאים מצטברים: